(מתוך הרצאה בנושא גשר אריאל שרון)
האתגר ההנדסי בתכנון גשרים לא פשוט בכלל.
בגשר אריאל שרון בנתניה קיימות תשתיות רבות מתחת לגשר, החשובות שבהן –
רצועת קו הרכבת, רצועת צינורות להעברת דלק ונפט (תש"ן וקצא"א), תשתיות של חברת חשמל ותכנון
עתידי של המשך נתיבי איילון לכיוון צפון. ריבוי התשתיות מתחת לגשר ואי היכולת למקם עמודי ביניים, הצריכו מִ פתח נקי וגדול ללא עמודים – באורך של 76 מטר.
כמו כן, כיוון שאין אפשרות לעצור את קו הרכבת העמוס המקשר בין מרכז הארץ לצפונה, על הגשר
להיבנות בשיטת ביצוע אשר תאפשר לרכבת לנסוע ללא הפסקתה.
נוסף על אלה, לפי דרישת רכבת ישראל, המרחק בין תחתית קורת הגשר למסילת הרכבת צריך להיות
גדול מ-6.5 מטרים ובכדי לעלות לגובה זה מנקודות ההתחברות למערכת הכבישים הקיימת, גם עם
רמפות עלייה בשיפוע הגדול ביותר שניתן, נדרש כי גובה קונסטרוקציית הגשר מתחת לרכבים הנוסעים
עליו יהיה נמוך מ-1.5 מטרים, וָלא יהיה צורך בהגבהת הכבישים הקיימים – פעולה שיכולה לארוך זמן
רב ולגרור עלות כלכלית נוספת לפרוייקט.
-2.jpg?sopC=1450272007794)
%20-%20%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%A7.jpg?sopC=1496316422978)
.jpeg?sopC=1543400317107)
